כאב בגיד שלא עובר: מדוע הוא נמשך ואילו טיפולים עשויים לסייע?

מהו גיד ומה תפקידו?

גיד מחבר שריר לעצם ומעביר את הכוח שנוצר בשריר אל השלד. בכל הליכה, קפיצה, הרמה או אחיזה הגידים סופגים ומעבירים עומס.

הגיד יודע להסתגל לעומס, אך ההסתגלות דורשת זמן. כאשר העומס גדל מהר מדי, חוזר בתדירות גבוהה או אינו מלווה בהתאוששות מספקת, יכול להיווצר פער בין הדרישה מהגיד לבין היכולת שלו.

מדוע כאב בגיד עלול להפוך לכרוני?

מספר גורמים יכולים לתרום לכך:

• עלייה חדה בנפח או בעצימות האימון.
• עבודה הכוללת תנועה חוזרת.
• חזרה מהירה מדי לפעילות לאחר הפסקה.
• חולשה של השרירים שמפעילים את הגיד.
• טכניקה או חלוקת עומס שאינן מתאימות.
• שינה לא מספקת והתאוששות לקויה.
• מחלות מטבוליות מסוימות ותרופות מסוימות.
• ניסיון לחזור לפעילות מלאה מיד כשהכאב נרגע מעט.

הכאב יכול להוביל להימנעות מתנועה, ההימנעות מחלישה את האזור והחזרה לעומס נעשית קשה יותר. כך נוצר מעגל שקשה לשבור באמצעות מנוחה בלבד.

באילו אזורים התופעה שכיחה?

טנדינופתיה שכיחה בגיד אכילס, בגידי הכתף, בגיד הפיקה ובגידים סביב המרפק. באתר ניתן למצוא מידע ממוקד על דלקת וכאב בגיד אכילס ועל מרפק טניס.

אף שהעקרונות הכלליים דומים, כל גיד מתמודד עם עומסים אחרים. תוכנית שמתאימה לאכילס אינה בהכרח מתאימה לכתף או למרפק.

דלקת, טנדינופתיה או קרע?

המונחים נשמעים דומים, אך הם אינם זהים.

דלקת חריפה יכולה להופיע לאחר עומס או פציעה ולכלול כאב, רגישות ולעיתים נפיחות.

טנדינופתיה היא מונח רחב המתאר כאב ופגיעה בתפקוד הגיד, לרוב לאורך זמן. יכולים להיות בה שינויים מבניים ותהליך החלמה לא מאוזן.

קרע בגיד יכול להיות חלקי או מלא. קרע מלא עלול לגרום לאובדן כוח ולדרוש טיפול שונה ולעיתים ניתוח. מידע נוסף נמצא במדריך על טיפול בקרע בגיד ללא ניתוח.

איך יודעים מה גורם לכאב?

האבחון מתחיל בסיפור: מתי הכאב החל, מה השתנה בעומס, אילו תנועות מכאיבות והאם קיימת חולשה. בבדיקה הרופא או הפיזיותרפיסט בוחנים כוח, טווח תנועה, רגישות ותגובה לעומס.

אולטרסאונד או MRI יכולים לספק מידע על מבנה הגיד, אך ממצא בהדמיה אינו תמיד מסביר לבדו את עוצמת הכאב. יש אנשים עם שינויים ניכרים והפרעה קלה, ואחרים עם כאב משמעותי וממצא מתון.

מתי צריך להיבדק במהירות?

מומלץ לפנות לבדיקה בהקדם כאשר:

• הורגש או נשמע "פיצוץ" בזמן הפציעה.
• הופיע שטף דם משמעותי.
• קיימת חולשה פתאומית או אובדן יכולת להשתמש באיבר.
• אי אפשר לעמוד על קצות האצבעות לאחר פגיעה באכילס.
• הכתף אינה מסוגלת להרים את היד לאחר חבלה.
• קיימים אודם מתפשט, חום או נפיחות חריגה.

מדוע מנוחה בלבד אינה תמיד מספיקה?

מנוחה קצרה יכולה להרגיע כאב לאחר עומס חד. בטנדינופתיה ממושכת, לעומת זאת, הגיד צריך בדרך כלל לחזור בהדרגה לשאת עומס. אם נמנעים מפעילות לאורך זמן, היכולת שלו עלולה לרדת.

המטרה אינה להתאמן דרך כאב חזק, אלא למצוא רמת עומס שהאזור מסוגל לסבול. לעיתים מתחילים בתרגילים סטטיים, עוברים לחיזוק איטי ובהמשך מוסיפים מהירות, קפיצה או פעילות ייעודית.

מה כולל טיפול שמרני?

ניהול עומסים

מזהים את הפעולות שמחמירות את הכאב ומפחיתים אותן באופן זמני. במקביל שומרים על פעילות חלופית כדי למנוע ירידה כללית בכושר.

תרגול הדרגתי

חיזוק מותאם הוא אחד הכלים החשובים ביותר בטיפול בגידים. סוג התרגיל, מספר החזרות וקצב ההתקדמות צריכים להתאים למיקום ולשלב הבעיה.

שיפור גורמים תורמים

לעיתים יש צורך לעבוד גם על תנועה במפרק סמוך, כוח, טכניקה, סביבת עבודה או התאוששות בין אימונים.

טיפול בכאב לפי הצורך

אמצעים להקלה יכולים לעזור בתקופות מסוימות, אך חשוב שלא יהפכו לתחליף לשיקום. שימוש בתרופות צריך להתחשב במחלות רקע ובטיפולים אחרים.

מתי שוקלים טיפול אורתו־ביולוגי?

כאשר קיימת אבחנה ברורה והכאב אינו משתפר למרות שיקום מתאים, הרופא עשוי לדון בטיפולים נוספים. אחת האפשרויות במצבים נבחרים היא אורטוקין, סרום אוטולוגי מותנה המופק מדמו של המטופל.

בתהליך מבוקר מכינים סרום נטול תאים המכיל תערובת של מתווכים ביולוגיים. אחד הרכיבים שנחקרו הוא IL‑1Ra, חלבון טבעי הקשור לוויסות פעילות דלקתית. הסבר מלא נמצא בעמוד מה זה אורטוקין וכיצד מכינים ACS.

ההחלטה על הזרקה תלויה בגיד המעורב, בסוג הפגיעה, במשך הכאב ובטיפולים שכבר נוסו. היא אינה מחליפה את הצורך לבנות מחדש את יכולת הגיד לשאת עומס.

מה ידוע מהמחקר?

המחקר על ACS בגידים קטן יותר מבסיס המחקר הקיים באוסטאוארתריטיס של הברך.

במחקר אקראי קטן שכלל 32 מטופלים עם טנדינופתיה כרונית של גיד הסופרספינטוס בכתף, קבוצת ACS הציגה לאחר 24 שבועות שיפור גדול יותר בכאב ובתפקוד לעומת טיפול בגלוקוקורטיקואיד. מאחר שמדובר במדגם קטן ובאבחנה מסוימת, אי אפשר להשליך את התוצאה על כל פגיעת גיד.

מחקר רטרוספקטיבי שכלל 50 מטופלים עם טנדינופתיה כרונית של אכילס דיווח על שיפור הן לאחר ACS והן לאחר תרגול אקסצנטרי, עם שיפור קליני גדול יותר בקבוצת ACS בחלק מנקודות המעקב. גם כאן יש להתייחס למגבלות שיטת המחקר.

המסקנה המעשית היא שקיימים אותות חיוביים, אך נדרשים מחקרים גדולים ואיכותיים יותר. אין מקום להבטיח תיקון מלא של הגיד או תוצאה זהה לכל מטופל.

מה צפוי לאחר הזרקה?

ייתכנו כאב, רגישות או נפיחות זמנית באזור. ההנחיות לגבי מנוחה וחזרה לפעילות משתנות לפי הגיד וסוג ההזרקה. חשוב לקבל מהרופא תוכנית ברורה ולדעת מתי מתחילים או ממשיכים שיקום.

הקלה בכאב אינה סימן לכך שהגיד מוכן מיד לעומס מלא. חזרה מהירה מדי עלולה להחזיר את התסמינים.

שאלות שכדאי לשאול את הרופא

• האם מדובר בטנדינופתיה, בקרע או בבעיה אחרת?
• מה חומרת הפגיעה והאם נדרשת הדמיה?
• אילו טיפולים שמרניים כדאי להשלים קודם?
• מה ידוע על ACS בגיד המסוים שלי?
• כיצד תתבצע ההזרקה והאם נדרשת הנחיית אולטרסאונד?
• מהי תוכנית השיקום לאחר הטיפול?
• מתי נבדוק אם חל שיפור?

לסיכום

כאב בגיד שלא עובר אינו בהכרח סימן שהגיד אינו יכול להחלים. לעיתים הוא מעיד על פער ממושך בין העומס לבין יכולת הרקמה. אבחנה מדויקת, התאמת פעילות וחיזוק הדרגתי הם הבסיס לטיפול.

כאשר התסמינים נמשכים למרות שיקום מסודר, אפשר להתייעץ עם רופא המטפל באורטוקין ולבדוק אם טיפול אורתו־ביולוגי רלוונטי למצב.

שאלות נפוצות